השמנה ובריאות נפשית: מה שייך למשקל, ומה שייך ליחס אליו

כשאדם בגוף גדול מספר שקשה לו לצאת מהבית, להצטלם או להגיע לבדיקה רפואית, קל לייחס את המצוקה למשקל עצמו. לפעמים יש קשר ישיר. כאב, מגבלה בתנועה, הפרעות שינה או מצב רפואי אחר יכולים להשפיע על מצב הרוח ועל החיים. אבל לא מעט מהסבל נוצר גם בדרך שבה הסביבה מגיבה לגוף, ובדרך שבה התגובות האלה הופכות עם הזמן לקול פנימי.

זו הבחנה חשובה. אם מניחים שהפתרון היחיד למצוקה הוא ירידה במשקל, האדם נדרש להמתין עד שגופו ישתנה כדי להרגיש שמותר לו לחיות אחרת. ובינתיים הבושה, הבידוד והפחד משיפוט נשארים ללא טיפול.

הקשר עם דיכאון אינו סיפור פשוט

השמנה ודיכאון מופיעים יחד בשכיחות גבוהה יותר ממה שניתן לצפות במקרה. מחקרי אורך ומטה אנליזות מצביעים על קשר בשני הכיוונים: דיכאון עשוי להעלות את הסיכון לעלייה במשקל, והשמנה עשויה להיות קשורה לסיכון גבוה יותר לדיכאון בהמשך.

המילה "עשויה" חשובה כאן. מחקרים כאלה אינם מוכיחים שמבנה גוף מסוים גורם לדיכאון אצל אדם מסוים. תרופות, שינה, כאב, פעילות, מצב כלכלי, אירועי חיים וסטיגמה יכולים להשפיע על שני הצדדים. גם הקשר אינו זהה אצל נשים וגברים, בגילים שונים ובתרבויות שונות.

לכן לא נכון להניח שאדם עם השמנה מדוכא, או שאדם מדוכא עלה במשקל בגלל "אכילה רגשית". צריך לשאול. לפעמים מצב הרוח קדם לשינוי במשקל. לפעמים המצוקה התחילה לאחר שנים של הערות, דיאטות וכישלונות שיוחסו לאופי. ולפעמים אין קשר שהאדם מזהה בין השניים.

כשהמסר החברתי נכנס פנימה

סטיגמת משקל היא יחס שלילי, אפליה או ייחוס תכונות לאדם בגלל משקלו. הפנמת סטיגמה מתרחשת כשהאדם מתחיל להחיל את המסרים האלה על עצמו: "אני עצלנית", "אין לי שליטה", "אם הטיפול לא הצליח, אני הבעיה".

מטה אנליזה משנת 2023 שכללה 149 מדגמים מצאה קשר בין הפנמת סטיגמת משקל לבין מצב נפשי ירוד יותר, פגיעה בתפקוד החברתי, אכילה לא מסודרת ואיכות חיים נמוכה יותר. רוב הנתונים היו מחקרי חתך, כלומר נמדדו באותה נקודת זמן. היו גם ממצאים ראשוניים ממחקרי מעקב, אך הם מעטים יותר. המחקר מחזק את הצורך להתייחס לסטיגמה, בלי לטעון שהיא מסבירה כל קושי נפשי.

גם במשפחה יכולה להיות סטיגמה. הערות שנאמרות כביכול מתוך דאגה, בדיחות, מעקב אחרי אוכל או השוואות בין אחים עלולים להישאר שנים. לא תמיד מי שאמר אותם התכוון לפגוע. הכוונה אינה מבטלת את ההשפעה.

טיפול נפשי שאינו עוד תוכנית הרזיה

טיפול פסיכולוגי יכול לעסוק בדיכאון, חרדה, הימנעות, אכילה רגשית, התקפי אכילה, דימוי גוף או חוויות של השפלה רפואית. המטרה נקבעת עם האדם. היא אינה חייבת להיות ירידה במשקל, וגם אינה חייבת להתנגד לרצון לרדת במשקל.

סקירה של התערבויות פסיכולוגיות להפנמת סטיגמת משקל מצאה תוצאות ראשוניות מעודדות, אך מספר המחקרים עדיין קטן והשיטות שונות זו מזו. בניסוי אקראי שכלל 105 מבוגרים, תוכנית קבוצתית שכוונה להפחתת סטיגמה מופנמת הוסיפה תועלת בכמה מדדים מעבר לתוכנית התנהגותית לירידה במשקל. המדגם הורכב ברובו מנשים ורוב המשתתפים היו לבנים, ולכן צריך זהירות לפני שמכלילים את התוצאה לקבוצות אחרות.

אפשר להתחיל בבדיקה של השפה הפנימית. כשעולה המשפט "שוב נכשלתי", מה בדיוק קרה? האם טיפול מסוים לא התאים, האם הציפייה הייתה בלתי אפשרית, או שהמסקנה על כל האישיות נבנתה ממספר על המשקל? אפשר גם לזהות ממה נמנעים בגלל הגוף עכשיו, ולבחור פעולה אחת שמחזירה חלק מהחיים בלי לחכות לשינוי גופני.

אם יש ירידה ממושכת במצב הרוח, אובדן עניין, שינוי חד באכילה או בשינה, התקפי אכילה, הימנעות רחבה או מחשבות על פגיעה עצמית, חשוב לפנות להערכה מקצועית. משקל אינו אבחנה נפשית. הוא גם לא סיבה להתעלם ממצוקה אמיתית.

מקורות נבחרים

Mannan M ואחרים, 2016. Is there a bi-directional relationship between depression and obesity among adult men and women? DOI: 10.1016/j.ajp.2015.12.008

Romano KA ואחרים, 2023. Weight Bias Internalization and Psychosocial, Physical, and Behavioral Health. DOI: 10.1016/j.beth.2022.12.003

Pearl RL ואחרים, 2023. Long-term effects of an internalized weight stigma intervention. DOI: 10.1037/ccp0000819